אלי ליאון ביקורות - אמינות, איכות
  www.elybikoret.022.co.il
אלי ליאון - ביקורת
יום ד', ד’ בתמוז תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
01:03 (04/12/13) אלי ליאון

1191תיאטרון לה פנים-אספני הבדידות-צוותא צילומים אלי ליאון קבוצת התיאטרון "לה פנים"הוקמה בשנת 2009 ע"י אריאל קריז'ופולסקי וכריס כריס. הקבוצה מקיימת חוגים לדרמה לגילאים הצעירים וכן מציגה הצגות כאשר המוטו שלה"חיפוש תיאטרלי וביצוע איכותי כאשר הדבר החשוב מכל זו המקצועיות,המקוריות והצגת דברים בעלי ערך. ראיתי את הקבוצה מציגה את "אסופי הבדידות"באולם צוותא בתא.מודה לא שמעתי על הקבוצה קודם וזו היתה הפעם הראשונה שראיתי הצגה שלהם. בהצגה משתתפים בנוסף לשני המיסדים גם ולדיסלב פסחוביץ ופיליפ דומרב. עפ'י השמות של השחקנים והמבטא הכמעט לא מורגש הבנתי כי כולם יוצאי בריה"מ לשעבר. המחזה נכתב ובויים ע'י קריז'ופולסקי ואני מניח שהנו מחזה כמעט אוטוביוגרפי. זהו סיפור של שלושה נערים ונערה המספרים על מה שעבר עליהם שם וכאן-מסע של בדידות,של התבדלות,של שונה, של חריג שחי בתקוה וחלום שלא התגשמו עם המעבר ממקום למקום,מארץ לארץ. הקבוצה הרגישה בברה"מ זרה,לא שייכת,עלו לארץ, התגייסו לצבא ניסו להתאקלם כאן אך גם בארץ הם הרגישו לא שייכים,לא התקבלו כ"אחד משלנו"נלחמו ואפילו הנהרג בעת שהגן על מדינתו הרגיש כך. אומרת אחת הדמויות שבהצגה באירוניה וסרקזם "הם קוראים לנו רוסים אנו צריכים להצדיק את השם ושותים ודקה". זכרון החייל שנפגע מבהיר לנו את נעוריו ואת אכזבתו הן שם והן כאן.תקותו שכאן הכל יהיה שונה לא התגשמה והוא נשאר בודד-אאוטסידר. שם בגלל היותו יהודי וכאן בגלל היותו רוסי.גם כאן וגם שם ההרגשה היתה והנה של לא שייכים, מובדלים מהכלל. ההרגשה אולי נכונה( ואני בטוח שכן),אך אולי זו הרגשה סוביאקטיבית של המחזאי. התאור מוגש בצורה אמנותית ביותר.משולבים במחזה סמלים סיפרותיים של גדולי המחזאים והסופרים בעולם. הביצוע של כל המשתתפים היה טוב מאוד. התיאטרון מצהיר כי ביכולתו ליישם תכנים תיאטרליים בצורה חדה ויחודית כי הם מאמינים בכוחו של התיאטרון לשקף ולשנות את המציאות. הצהרה יפה ,רעיון יפה אך נראה לי שהמסר ,הרעיון המרכזי שבמחזה לא היה כל כך מובן לקהל אלא אם קרא מראש את הדף הקצר שחולק. אחד השחקנים אומר בהצגה "היתי ילד מלא ציפיה"אך למרות שעמד על שלו,היה חזק,לא נשבר הן שם והן כאן, המסקנה , כנאמר במחזה, היא כי האלים לא יוצרים ולא אוהבים את החזקים כי הוא עושה אותם חזקים למטרה אחת-להיות מיועדים למזבח... לקחו חלק בהצגה ולדיסלב דולביר שעיצב את התפאורה המורכבת בעיקר ממשחק של בדים בצבעים בצבע לבן,כחול,אדום.המוסיקה המקורית טטיאנה שנקר.עיצוב התאורה אלכסי קריז'ופולסקי והתלבושות וננה בוריאן. זאת הצגה ומציאות שהסוף יכול להיות אחר במאמץ משותף של כל המעורבים שלא עושים מספיק כדי שהמרגישים בדידות לא ירגישו אותה יותר. לראות או לא לראות:ביצוע מצויין.הצגה המספקת חומר למחשבה בין השאר האם הבדידות כאן אינה באה בחלקה הגדול מהרצון לחיות בבדידות. נכתב על ידי elybikoretאלי ליאון ,21/11/2013 23.15 אלי ליאון elybikoret@gmail.com www.elybikoret.022.co.il טל03-6856786 054-249-34-88 עיתונאי-מבקר אמנות, חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה

 
....
..
 
אירועים והודעות תרבות מ20.5.2017
אירועים וידיעות תרבות החל מ 17.2.2016
כתבות
ביקורות תיאטרון חדשות מ24.2.16
ביקורות תיאטרון ישנות בלבד
ביקורת אופרה
ביקורת מחול
ביקורת קונצרטים
מסעדות ואוכל
ביקורת תערוכות
ספרים
סרטים
ביקורת דיסקים
המלצות שונות
טלויזיה
בדיחות
מצגות מענינות
טיפים מועילים
צור קשר
מוצרים חדשים
מוסיקה-קטעים שונים
בית צבי-תמונות מסיום שנה ב-2010
בית צבי-תמונות מסיום שנה א -2010
ציור-מוזיאונים
פרופ' יוסי גמזו-סאטירה פוליטית
ד"ר אורי אדלמן-מאמרים
רישום לקבלת הביקורות ב E.M.
שיר חדש-השמעת בכורה
תיירות
בריאות
ידיעות תרבות
ספורט
מתכונים
פרופ יוסי גמזו-חומר עד27.9.13
פרופ יוסי גמזו-חומר חדש
טלויזיה ורדיו-תכניות
БЪЛГАРСКИ
חדשות בENGLISH
מה כאן לא בסדר
אירועי תרבות וכללי- עד17.2.16






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS